ניהול רצפת ייצור

סביבות יצור
ישנן כמה וכמה סביבות ייצור אשר מובדלות בצרכים שונים ובשיטות ניהול שונות:
ייצור בשלבים (מלאי ביניים):
זהו הייצור המסורתי שבו משתתפות כמה מחלקות. בדרך כלל, תהליך הייצור של המוצר המוגמר עובר את המחלקות בסדר קבוע תוך זימון משולב של החומרים הדרושים לכל שלב ושלב. מנות הייצור בכל מחלקה, אינן בהכרח תואמות את הכמויות הנדרשות בהזמנות הלקוח אלא לפי גודל מנה אופטימלי לייצור. מצב זה יוצר מלאי בינים (Buffer) אשר מיעל את תהליך הייצור (מחלקה אשר מהווה צוואר בקבוק, לא תעמוד ממתינה לחומר גלם). ניהול הייצור וזימונו מבוצע בעזרת מנגנון ה MRP הסטנדרטי – לזה הוא נולד.

ייצור תהליכי (קו ייצור):
גם בייצור זה יכולות להשתתף כמה מחלקות אך קצב הייצור של כל המחלקות יהי זהה. כאן אין מלאי ביניים, מהרגע שיצא בורג מהמחסן הוא ימשיך לנוע בקו עד שיהפוך למכונית. לקווי ייצור מסוג זה, שיטות ניהול כמו CANVAN ולמנגנון ה MRP, ישנה עבודה מעטה יותר.

ייצור מחזורי (Repetitive):
זהו ייצור של מכונה אשר פועלת באופן רציף ו"פולטת" תוצרת ללא קשר לפקודת עבודה זו או אחרת. ייצור זה יכול להיות משולב בכל שיטת ייצור אחרת אך לא ניתן לטפל בו כראוי בכלים הסטנדרטים של פקודות עבודה, דיווחי ייצור ו MRP. ישנן מערכות אשר מכילות מודולים מיוחדים לטיפול באופן הייצור הזה ובמידה ונדרש, יש לחפש אותן.

ייצור פרויקטאלי (מול הזמנת לקוח):|
כאן, הסיפור שונה לגמרי. למרות שרצפת הייצור עשויה להיראות בדיוק כמו כל סביבה אחרת, במקרה זה הבדל מהותי מאוד. הייצור מבוצע אך ורק מול הזמנת לקוח. לא זו בלבד, אלא שכל פריט ברצפת הייצור מזוהה עם הזמנת לקוח ספציפית ומיועד לה בלבד. במקרה זה, מנגנון ה MRP לא מספק תשובה כלל ויש להפעיל מנגנון ייחודי אשר "יודע" לתכנן ייצור בסביבה זו. יתרה מכך, ישנם מקרים בהם סביבת הייצור משולבת. כלומר, תחילת הייצור מבוצע בסביבה סטנדרטית ואילו המשכו בסביבה פרויקטאלית. במודול זה נטפל בהמשך.

הרכבות:
זוהי סביבת הייצור הפשוטה ביותר לטיפול. כאן אין תהליכים מורכבים אלא איסוף קיט כזה או אחר והרכבתו, ידנית או בעזרת מכונה. למעשה מנגנון התכנון שנדרש כאן הוא I MRP במקרה המסובך ומודל שיני משור במקרה הפשוט.

בקרת עומסים
זהו נושא שרבות מדובר עליו אך מעט יושם לגביו. נכון שכביכול זהו "עקב אכילס" של מפעל יצרני. אך חישוב מדויק ואמיתי של העומסים דורש רמה גבוהה מאוד של נתוני התשתית (קיבולות אמיתיות של משאבי הייצור לפי תקופות, ניתובים מדויקים מאוד וכדומה). בנוסף נדרשת רמת אמינות גבוהה של הפעילות השוטפת, היות ואם פתוחה במערכת הוראת עבודה שבמציאות בוצעה, מוצג עומס שגוי וכן הלאה. בנוסף, כפי שראינו לעיל, מנגנון ה MRP מניח קיבולת אין סופית ורק מציג את תוצאות העומס רטרו אקטיבית.

הזמינות והעומסים נמדדים תמיד במונחים של שעות היות וזהו המחנה המשותף ויחיד של כל הגורמים המעורבים. קצב של משאב ייצור תלוי בפריט שאותו הוא מייצר ולכן לא ניתן לחשב במונחים של יחידות. ההבדל בין קצב הייצור של פריט אחד ממשנהו בא לידי ביטוי בניתוב כמובן.

במידה ולמרות כל הצרות, הוחלט ליישם מנגנון, זה יש להגדיר את הנתונים הבאים באופן המדויק ביותר:

• ניתוב:
  • זמן ריצה מדויק של כל פעולה ופעולה.
  • זמן כינון מדויק של כל פעולה ופעולה.
  • חפיפה מדויקת בין הפעולות.
• משאבי ייצור (מכרזי עבודה, מכונות…)
  • זמינות עבודה יומית.
  • לוח שנה ספציפי לכל משאב (או משותף לכמה משאבים) אשר מגדיר את הזמינות לכל יום בשנה.

לאחר ביצוע ההגדרות לעיל, כל משאב ייצור יועמס בפעולות מכמה גורמים אפשריים כגון:

• הוראות עבודה.
• פעולות של פרויקטים
• פעולות מתוכננות בגין דרישות ייצור של מנגנוני התכנון השונים.

פעולות אלה יפרסו על פני התקופה ויוצגו כעומס על משאב הייצור הרלוונטי. בסופו של דבר, נוכל לראות את העומס שנוצר לכל משאב ומאיזה פעולות הוא מורכב. העומס יוצג מול הקיבולת של אותו משאב.

דוגמא להצגת העומס ניתן לראות בגרף הבא:

פילוס משאבים:
אם הנושא הקודם (בקרת עומסים) היה סבוך וקשה ליישום, נושא זה מורכב שבעתיים.
פילוס המשאבים יכול להתבצע בעזרת המערכת בצורה גראפית נוחה אך המערכת לא תבצע אותו בעצמה. רמז לבעייתיות של הנושא ניתן לראות במאמר על ה MRP.  בסופו של דבר המערכת תספק כלי תצוגה ועבודה נוח יותר או פחות, אך העבודה תבוצע ע"י המשתמש. ישנן מערכות המתיימרות לספק פתרון לתכנון משאבים אך הן ייעודיות ולא משולבות במערכות ה MRP הקלאסיות (נכון לתאריך כתיבת הספר).

ניהול ייצור בסביבה פרויקטאלית:
כאמור לעיל זהו מקרה הדורש טיפול מיוחד. לפרויקט מספר מאפיינים שמבדילים אותו מסביבת הייצור הרגילה:
לפרויקט שלב תכנוני הקודם לשלב הייצור. כלומר המערכת נדרשת לספק כלים שיאפשרו לתכנן פרויקט הן מבחינה תקציבית / כספית והן מבחינת זמינות המשאבים והחומרים. לצורך כך ישנם כמה מנגנונים:

1. WBS : Work Breakdown Structure – חלוקת הפרויקט למשימות והגדרת משך כל משימה, היקף שעות של כל משימה ומשאבים נדרשים (WRS ) לכל משימה. בנוסף יש להגדיר את סדר המשימות ואת מידת התלות שלהן האחת באחרת (תרשים גאנט).
2. WRS : Work Resource Structure – הגדרת משאבי הפרויקט הן במונחי כ"א ומכונות / מרכזי ייצור, והן במונחי חומרים.משני הסעיפים לעיל, ניתן לגזור תקציב הוצאות לפרויקט. תחת הסעיפים לעיל נגדיר את כל שלבי התכנון / פיתוח / בניית אב טיפוס וכדומה. כלומר נטפל בכל התהליך אשר קודם לייצור הסדרתי (במידה ויש כזה). שלב הייצור הסדרתי שונה גם הוא מהסביבה הרגילה.בסביבת הייצור הרגילה, המוצר הוא אנונימי כל עוד הוא בשערי המפעל, כאן למוצר יש כתובת עוד בשלבי ייצורו ואין אפשרות להשתמש בו לצרכים אחרים. באופן כללי, מדובר בחברות המייצרות מוצר לפי דרישת הלקוח (tailor made) כמו דפוס, תעשיות ביטחוניות (לרוב), חברות הקשורות בשוק הבנייה או כל חברה שמייצרת לפי הזמנה.  ניתן לנחש שמנגנון ה MRP לא יפעל כאן כראוי היות והוא מניח בדיוק את ההפך, שיתוף הרכיבים בין המוצרים השונים הוא בבסיסו של המנגנון. בנוסף לשיטת התכנון הייחודית הנדרשת, נדרש גם מנגנון ניהול פרויקטים שיאפשר מעקב אחר התקדמות הייצור, עלויות הייצור וכדומה.בקיצור, נדרש מודול ניהול ייצור פרויקטאלי. מודול זה יכיל את האפשרויות הבאות:
   • יכולות קונפיגורציה (קונפיגורטור) של הזמנת לקוח:
     • קליטה של מאפיינים שונים בהזמנת הלקוח אשר יגדירו את המוצר הספציפי שהוזמן.
     • בניית תיק ייצור (עץ מוצר, ניתוב, תיאורים…) לפי קונפיגורציות המוצר המוזמן.
   • יכולת תכנון עצמאית אשר רואה כל פרויקט בפני עצמו ( PRP – Project Requirements Planning). למעשה זהו מנגנון MRP בזעיר אנפין, האלגוריתם זהה רק שמרחב התכנון מצומצם לכל פרויקט בנפרד. המנגנון מפיק דרישות משלושה סוגים:
     • דרישות רכש לפריטים קנויים אשר נרכשים לצורך הפרויקט בלבד.
     • דרישות ייצור לפריטים אשר ייוצרו לפרויקט בלבד.
     • דרישות מלאי לפריטים אשר יוצרו מראש ויכולים לשמש לפרויקט (פריטים אנונימיים). דרישות אלה יעברו כדרישות אספקה למנגנון ה MRP אשר ירוץ בשלב שני על כל הפריטים האנונימיים.
   • יכולת שיוך הוראות ייצור לפרויקט לצורך זיהוי וצבירת עלויות.
   • יכולת שיוך הזמנות רכש לפרויקט לצורך זיהוי וצבירת עלויות.
   • יכולת סידור כל פעילויות הפרויקט בתרשים גנט ומעקב אחר התקדמותו.
   • ועוד– לפי עומק הטיפול של כל מערכת ומערכת אשר החליטה להתמודד עם הנושא.

   מודול ניהול הפרויקטים, רחב בהרבה מהמתואר לעיל. למעשה, הוא ראוי לפרק שלם משל עצמו. אך היות והשימוש בו אינו נפוץ במיוחד, צומצם הפרק לכמה פסקאות בודדות.